פרשת ויצא
הרב רחמים דעיז אייר, תשפא19/04/2021פרק ז מתוך הספר חידושי תורה הרב רחמים דעי![]()
+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
<< לפרק הקודם
-
לפרק הבא >>
פרק ז מתוך הספר חידושי תורה הרב רחמים דעי
תגיות:חידושי תורה הרב רחמים דעיהרב רחמים דעיספרים
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
עי' לרש"י שכתב לא היה צריך לכתוב אלא וליך יעקב וגו' ונל' דיש שני סוגי אנשים בעזיבתם איזה עיר והולכים לעיר אחרת סוג א' אצלו העיקק לעזוב אותה עיר מאיזה סיבה שתיהיה ולא אכפת לו לאיזה עיר הוא הולך העיקר שהזב את העיר שהיה בה סוג ב' העיקר אצלו לעיר שהוא הולך אליה אבל העזיבה מן העיר לא היתה אצלו חיובית אבל אצל יעקב אבינו היא שניהם אכריחים היציאה מן העיר היתה בע"כ מחמת פחד אחיו עשיו וגם ההליכה היתה חיובית אצלו ללכת לקחת אישה מחרן ע"כ אה"כ ויצא שחיב היה לצאת וגם וילך שחיב ג"כ ללכת וק"ל והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה וגו', נל' הקשר בין כעפר הארץ לברכה ופרצת ימה וקדמה עפ' הידוע בישראל נתברכו בג' סוגים של ברכות א' ככוכבי השמים ב' כחול הים ג' כעפר הארץ- לפי הנראה לעין הברכה ככוכבי השמים היא היותר הגדולה שנמשלו ישראל ככוכבים שאף אחד לא יכול לגעת בהם כמו הכוכבים שאף אחד לא יוכל לנגוע בהם והשניה לה ברכת כחול הים שכל גלי הים חושבים לעלות על האדמה וכשיגעו לחול הים לא יכולים לעבור אותו ככהישראל כל העמים וכל המדינות חושבים ח"ו לבלוע את ישראל אבל כשיגעו לנגוע בישראל ה' יפר את עצתם ויקלקל את מחשבותם ולא יוכלו לנגוע בישראל והשלישית כברכת עפר הארץ שח"ו ירמסו את ישראל כעפר אבל כמו שהעפר שהכול דורכים עליו אבל לבסוף הכל יהיו תחת העפר ככה ישראל כול המדינות וכול העמים דורכים ורומסים אותם אבל לבסוף יהיו כרמסים ונדרסים תחת רגלי ישראל וא,כ לפי הנראה שהברכה הזאת היא הגרועה מכולם אבל לפי האמת הברכה הזאת היא הטובה מהכול שידוע שאנחנו עם ישראל כשנהיה במעלה רמה נשכח את עצמנו ונעשה כל מאמצים להתערב בגוים אבל כשנהיה שפלים ומדוכאים נחדור לצור מצבתנו וכמ"ש רזל' בכמה מקומות גם בזמננו ראינו זאת בעין כשהינו בחול והינו שקטים וחפשיים אף אחד לא חשב על אי' אבל כשראינו שהתחיל הגלות כולנו חשבנו על העליה לא"י ודש"ה והיה זרעך כעפר הארץ באותו זמן ופרצת ימה וקדמה וגו' ועיי' מה שפירשתי למעלה בפסוק ועבדום וענו אותם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ע"ש.
"ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים"
ע"י במפרשי התורה מה שפירשו בהבנת והיה ה' לי לאלוהים ולפענד' נל' לפי שיטת רש"י שפירש שגם והיה ה' וגו' הוא תנאי ולא הנדר והנדר מתחיל מן והאבן הזאת וככה פירושו אם תשיב אותי בית אבי שהיה באי' אז יהיה ה' לי לאלוהים שהדר באי' דומה כמי שיש לו אלוה ל"כ הדר בחו"ל ועי' ברמבן' ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חינם הגידה לי מה משכרתך-עי' בפירשי' שפירש לשון תימה וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חינם ע"ש ולפענד' א"ל בלי לשון של תמיהא וכך אמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ולפי הקרבה שבנינו אין דבר אם תעבדני חינם אבל אני אדם שונה מתנות ע"כ תגיד לי מה משכרתך וזה אחת מן הרמאות של לבן שיעקב יאמין לו אח"כ בכל הדברים.
"ועיני לאה רכות וגו'"
כתב האיבן עזרא ובן אפרים אמר שהוא חסר אלף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אלף שמעתי מי שפירש והוא היה חסר אלף רל' אם אפרים תהיה בלי אלף נשאר פרים ולדעתי פירושו והוא היה חסר אלף חסר לימוד וכך מובן מלשונו והוא היה לפירוש הא' מלת היה יתירה ודוק'.
"ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי"
וכל' למה האריך לבן בלשונו ועוד איך להוא רשע שמח שיתן בתו לאיש צדיק, ונ"ל דלבן יודע שיעקב צג' וגם בתו רחל צג' וע"כ היה מפחד שמה יעקב יקח אישה אחרת שהיא רשעית ויעקב יעשה כול מאמצים להחזיר אותה בתשובה ותהיה צדקנית ורחל תתחתן עם איש שהוא רשע וגם רחל תעשה הכול להחזיר אותו בתשובה ויהיה צדיק ולבן שעינו צרה באנשים צדיקים חשש שמה יתוספר שני צדיקים בעולם ע"כ אמר טוב תתי אותה לך ששניכם צדיקים ואין לי מה לפחד מתתי אותה לאיש אחר ואפשר שיחזור בתשובה זאת ועוד גם אתה שבה עמדי ואל תלך למקום אחר ותקח אישה אחרת ותחזיר אותה בתשובה אבל יעקב אבינו חשב שלכן מרב אהבתו אמר כל הדברים האלה שדבר איתו בלשון רכה ונעימה ועכ' לא חשד אותו ברמאות- ובזה איתנח לן דברי תרגום יונ כע שתרגם בפסוק ואמר לבן ברמיו- וגו' שלפי הפשט הכתוב לא נראין שום רמאות- ועי' באור החיים זל' ודו"ק.
"ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה"
יל' למה ברחל כתוב בתחילת הפסוק ויתן לבן לרחל בתו וכאן רק בסוף הפסוק הזכיר שם לאה ונ"ל לפרש בהקדם מה שתרגם יונתן בן עוזיאל ז"ל בהפסוק ויתן לבן לה ויהב לבן ליה ולכאורא ק' למה תרגם ליה במקום לה לכן נ"ל דלבן רימה יעקב במסירת השפחות דהשפחה הצעירה נתן אותה ללאה להראות ליעקב דזאת היא רחל דשייך לה השפחה הצעירה ע"כ קדם דמסר אותה ללאה נתן אותה ליעקב להראות לו שזאת היא השפחה הצעירה דשייכה לרחל- וכיון דאתן לידן תרגום יוכ"ע נאמר בא מילתא וז"ל התרגום ויהב לבן ליה ית זלפה ברתיה דילידת ליה פלקתיה ומסרה ללאה ברתיה לאמהו הנה התרגום הוסיף מילת ומסרה וגם של רחל גכ' הוסיף המילא הזאת- ונל' לפרש עפ"י מ"ש הרב אור החיים הקדוש לה לשפחה וז"ל או ירצה שהתנה עמה שאין זכות לבעלה בהע"ש זעז' רמז לנו התנה יונכע"ז בתרגומו ומסרה לה לאמהו ז"א רק לה היתה המסירה ולא יעקב.
"ויקח לו יעקב מקל לבנה לה ולוז וערמון"
וכו' ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים ולו' עי' לדעת זקנים מבעלי התוספות שהקשה צדיק גמור כיעקב היאך עשה רמאות ועי מה שתריץ ועי' לרמבן' ועי' לה' אור החיים ולענד' נ"ל דבתנאי שהתנא יעקב לא כתוב שירחיק הצאן דרך שלושת ימים רק שיפריד אותו מהצאן שנשאר ביד יעקב כמש' הסר משם כל שה' וכו' שיאכל הצאן להסתכל משם על הצאן השני שיאכלו ליחמנה מן הצאן השני אבל לבן עשה רמאות והרחיק את הצאן דרך שלשת ימים ואכ' לא נשאר ליעקב שום ברירה אחרת אלא לעשות מה שעשה וקיים בו מקרה שכתוב עם עקש תתפתל- ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מנים עי' בפירשי' שפירש עשרת מנים מאה פעמים ושמעתי שפעם אחת היה האלש"יך דורש בשבת והיה מונה אחת לאחת כל הרמאות שעשה לבן ליעקב עד שהגיע למספר מאה והיה באותה דרשה האר"י הקדוש והתחיל לצחוק ואמרו לו תלמידוי למה רבנו צוחק ואמר להם שבזמן שהגיע האלש"יך למספר מאה התחיל מלאכו של לבן לזעוק ואמר שדבר הזה לא עשה ואותו עד שבא מלאכו של יעקב ואמר לו שדבר הזה עשית בחודש פלוני וביום פלוני ובשעה פלונית ושתק מלאכו של לבן וע"ז אני צחקתי.
"ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא"
עי' לאנן עזרא ז"ל שפירש לא גנב יעקב כי אם דעתו כי עיקר הדעת בלב ע"כ ולענ"ד נ"ל לא גנב יעקב כ"א מידת הרמאות של לבן שהיא בלבו ובמדה שאדם מודד מודדין לו ויעקב עשה בחכמה גדולה שאף פעם לא התרעם שהוא יושב עם לבן בצער אלא באיפך הוא מראה על עצמו שוהא שמח שיושב אצל לבן וע"כ לא עלה על דעתו של לבן שיעקב רוצה לברוח וזש"ה יעל בלי להגיד לו כי ברח הוא שלא נרמז לו אפי' ברמז דק שבדעתו לברוח ועי' לה' אור החיים ז"ל ע"ש.
"ויבא אלהים וגו'"
"ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע"
ויל' דהיה לו הכתוב לפתוב מרעעד טוב דאפי' טוב לא תדבר שזה החידוש ועי' במפרשי התורה ע"ש, ולענ"ד נ"ל בהקדם מה שפירשו רזל' בפסוק הציליני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים דידוע דיש ב' מינים אויבים אחד נסתר ואחד גלוי הנסתר הוא המסוכן דאדם לא חושב לאזאר ממנו וזה כמו הטיט כשאדם הולך ורואה אדמה לפניו וכשודרך עליו הוא נטבע והאויב הגלוי הדומה לים שאדם רואה את המים לפניו ונזהר ממנו וזש"ה הצליני מטיט ואל אטבעה דוד המלך מתפלל אל ה' הצליני מטיט שאני לא מרגיש בו וזה האויב הנסתר אבל האויב הגלוי אני בעצמי יכול להינצל ממנו וז"ש הנצלה נשונאי וממעמקי מים וזה כוה"כ השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב אל תדבר איתו טוב ויחשוב יעקב שאתה ידידו וזה מסוכן אלא אפי' עד רע וזה בגלוי ויכול יעקב לאזאר אפי"ה אל תעשה את זה ועי' בכלי יקרשפי' כעין זה ושמחתי.
"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי"
כתוב לוא מלא ועי' כבעל הטורים ז"ל מש'ולענ"ד נ"ל בא הכתוב ללמדנו ב' דברים חשובים א' מצוות כבוד או"א איך היו מקיימין מצות כבוד או"ו בקימה וזה רמוז במילת לו עם זו ופירושו שהלואי אוכל לקום מפניך לעשות לך כבוד של אבי ב' איך היו נזהרים מן הנידה שלא היו דורכין אפי' העפר שהלכה עליו ולא היו מדברין איתה וזה רמוז בלא עם אלף ועי' ברמב"ן ז"ל מ"ש בזה ע"ש.
"ויען לבן ויאמר אל יעקב וגו' ולבנותי מה אעשה לאלה היום או לבניהם אשר ילדו"
עי' באור החיים הקדוש שכ' תיבת לאלה אין לה משמעות ועוד דקדק בתיבות אשר ילדו עע' ולענ"ד נ"ל ולדקדק עוד שתיבת היום מיותרת לכן נ"ל בקדהם שכתבו חז"ל שבלעם הוא לבן ע"כ אמר לאלה היום ואשר ילדו דוקה אלה ורק היום ורק אשר ילדו כבר לא אעשה להם רעה שאני מרחם עליהם אבל עתיד אני להנקם מהם בזמן אחר מבניהם אשר יבואו אחריהן בזמנו של פרעה שהוא היה אחד מיועציו ובזמן בלק שהוא נתן להם העיצה שהפילה ארבע ועשרים אלף מישראל ולדעתי זה פירוש נכון ומדויק.
"וישבע יעקב בפחד אביו יצחק"
מילת בפחד אנינה מובנת ועי' כתרגום אונקלוס שתרגם וקיים יעקב בדחיל ליה אבוהי יצחק וכן תרגם יונתן בן עוזיאל וקיים יעקב באלהא דדחיל ליה וגו' וכן פירש האבן עזרא במישהיה אביו מפחד ממנו ועי' ברמב"ן מ"ש ע"ז ואני שמעתי פירוש נכון שיעקב לא היה רגיל להישבע מפני שכן למד מאביו יצחק שלא להישבע אפי' על האמת ע"כ כשאוכרח להישבע נשבע בפחד שהיה מפחד מאביו יצחק.
עי' לרש"י שכתב לא היה צריך לכתוב אלא וליך יעקב וגו' ונל' דיש שני סוגי אנשים בעזיבתם איזה עיר והולכים לעיר אחרת סוג א' אצלו העיקק לעזוב אותה עיר מאיזה סיבה שתיהיה ולא אכפת לו לאיזה עיר הוא הולך העיקר שהזב את העיר שהיה בה סוג ב' העיקר אצלו לעיר שהוא הולך אליה אבל העזיבה מן העיר לא היתה אצלו חיובית אבל אצל יעקב אבינו היא שניהם אכריחים היציאה מן העיר היתה בע"כ מחמת פחד אחיו עשיו וגם ההליכה היתה חיובית אצלו ללכת לקחת אישה מחרן ע"כ אה"כ ויצא שחיב היה לצאת וגם וילך שחיב ג"כ ללכת וק"ל והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה וגו', נל' הקשר בין כעפר הארץ לברכה ופרצת ימה וקדמה עפ' הידוע בישראל נתברכו בג' סוגים של ברכות א' ככוכבי השמים ב' כחול הים ג' כעפר הארץ- לפי הנראה לעין הברכה ככוכבי השמים היא היותר הגדולה שנמשלו ישראל ככוכבים שאף אחד לא יכול לגעת בהם כמו הכוכבים שאף אחד לא יוכל לנגוע בהם והשניה לה ברכת כחול הים שכל גלי הים חושבים לעלות על האדמה וכשיגעו לחול הים לא יכולים לעבור אותו ככהישראל כל העמים וכל המדינות חושבים ח"ו לבלוע את ישראל אבל כשיגעו לנגוע בישראל ה' יפר את עצתם ויקלקל את מחשבותם ולא יוכלו לנגוע בישראל והשלישית כברכת עפר הארץ שח"ו ירמסו את ישראל כעפר אבל כמו שהעפר שהכול דורכים עליו אבל לבסוף הכל יהיו תחת העפר ככה ישראל כול המדינות וכול העמים דורכים ורומסים אותם אבל לבסוף יהיו כרמסים ונדרסים תחת רגלי ישראל וא,כ לפי הנראה שהברכה הזאת היא הגרועה מכולם אבל לפי האמת הברכה הזאת היא הטובה מהכול שידוע שאנחנו עם ישראל כשנהיה במעלה רמה נשכח את עצמנו ונעשה כל מאמצים להתערב בגוים אבל כשנהיה שפלים ומדוכאים נחדור לצור מצבתנו וכמ"ש רזל' בכמה מקומות גם בזמננו ראינו זאת בעין כשהינו בחול והינו שקטים וחפשיים אף אחד לא חשב על אי' אבל כשראינו שהתחיל הגלות כולנו חשבנו על העליה לא"י ודש"ה והיה זרעך כעפר הארץ באותו זמן ופרצת ימה וקדמה וגו' ועיי' מה שפירשתי למעלה בפסוק ועבדום וענו אותם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ע"ש.
"ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים"
ע"י במפרשי התורה מה שפירשו בהבנת והיה ה' לי לאלוהים ולפענד' נל' לפי שיטת רש"י שפירש שגם והיה ה' וגו' הוא תנאי ולא הנדר והנדר מתחיל מן והאבן הזאת וככה פירושו אם תשיב אותי בית אבי שהיה באי' אז יהיה ה' לי לאלוהים שהדר באי' דומה כמי שיש לו אלוה ל"כ הדר בחו"ל ועי' ברמבן' ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חינם הגידה לי מה משכרתך-עי' בפירשי' שפירש לשון תימה וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חינם ע"ש ולפענד' א"ל בלי לשון של תמיהא וכך אמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ולפי הקרבה שבנינו אין דבר אם תעבדני חינם אבל אני אדם שונה מתנות ע"כ תגיד לי מה משכרתך וזה אחת מן הרמאות של לבן שיעקב יאמין לו אח"כ בכל הדברים.
"ועיני לאה רכות וגו'"
כתב האיבן עזרא ובן אפרים אמר שהוא חסר אלף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אלף שמעתי מי שפירש והוא היה חסר אלף רל' אם אפרים תהיה בלי אלף נשאר פרים ולדעתי פירושו והוא היה חסר אלף חסר לימוד וכך מובן מלשונו והוא היה לפירוש הא' מלת היה יתירה ודוק'.
"ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי"
וכל' למה האריך לבן בלשונו ועוד איך להוא רשע שמח שיתן בתו לאיש צדיק, ונ"ל דלבן יודע שיעקב צג' וגם בתו רחל צג' וע"כ היה מפחד שמה יעקב יקח אישה אחרת שהיא רשעית ויעקב יעשה כול מאמצים להחזיר אותה בתשובה ותהיה צדקנית ורחל תתחתן עם איש שהוא רשע וגם רחל תעשה הכול להחזיר אותו בתשובה ויהיה צדיק ולבן שעינו צרה באנשים צדיקים חשש שמה יתוספר שני צדיקים בעולם ע"כ אמר טוב תתי אותה לך ששניכם צדיקים ואין לי מה לפחד מתתי אותה לאיש אחר ואפשר שיחזור בתשובה זאת ועוד גם אתה שבה עמדי ואל תלך למקום אחר ותקח אישה אחרת ותחזיר אותה בתשובה אבל יעקב אבינו חשב שלכן מרב אהבתו אמר כל הדברים האלה שדבר איתו בלשון רכה ונעימה ועכ' לא חשד אותו ברמאות- ובזה איתנח לן דברי תרגום יונ כע שתרגם בפסוק ואמר לבן ברמיו- וגו' שלפי הפשט הכתוב לא נראין שום רמאות- ועי' באור החיים זל' ודו"ק.
"ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה"
יל' למה ברחל כתוב בתחילת הפסוק ויתן לבן לרחל בתו וכאן רק בסוף הפסוק הזכיר שם לאה ונ"ל לפרש בהקדם מה שתרגם יונתן בן עוזיאל ז"ל בהפסוק ויתן לבן לה ויהב לבן ליה ולכאורא ק' למה תרגם ליה במקום לה לכן נ"ל דלבן רימה יעקב במסירת השפחות דהשפחה הצעירה נתן אותה ללאה להראות ליעקב דזאת היא רחל דשייך לה השפחה הצעירה ע"כ קדם דמסר אותה ללאה נתן אותה ליעקב להראות לו שזאת היא השפחה הצעירה דשייכה לרחל- וכיון דאתן לידן תרגום יוכ"ע נאמר בא מילתא וז"ל התרגום ויהב לבן ליה ית זלפה ברתיה דילידת ליה פלקתיה ומסרה ללאה ברתיה לאמהו הנה התרגום הוסיף מילת ומסרה וגם של רחל גכ' הוסיף המילא הזאת- ונל' לפרש עפ"י מ"ש הרב אור החיים הקדוש לה לשפחה וז"ל או ירצה שהתנה עמה שאין זכות לבעלה בהע"ש זעז' רמז לנו התנה יונכע"ז בתרגומו ומסרה לה לאמהו ז"א רק לה היתה המסירה ולא יעקב.
"ויקח לו יעקב מקל לבנה לה ולוז וערמון"
וכו' ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים ולו' עי' לדעת זקנים מבעלי התוספות שהקשה צדיק גמור כיעקב היאך עשה רמאות ועי מה שתריץ ועי' לרמבן' ועי' לה' אור החיים ולענד' נ"ל דבתנאי שהתנא יעקב לא כתוב שירחיק הצאן דרך שלושת ימים רק שיפריד אותו מהצאן שנשאר ביד יעקב כמש' הסר משם כל שה' וכו' שיאכל הצאן להסתכל משם על הצאן השני שיאכלו ליחמנה מן הצאן השני אבל לבן עשה רמאות והרחיק את הצאן דרך שלשת ימים ואכ' לא נשאר ליעקב שום ברירה אחרת אלא לעשות מה שעשה וקיים בו מקרה שכתוב עם עקש תתפתל- ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מנים עי' בפירשי' שפירש עשרת מנים מאה פעמים ושמעתי שפעם אחת היה האלש"יך דורש בשבת והיה מונה אחת לאחת כל הרמאות שעשה לבן ליעקב עד שהגיע למספר מאה והיה באותה דרשה האר"י הקדוש והתחיל לצחוק ואמרו לו תלמידוי למה רבנו צוחק ואמר להם שבזמן שהגיע האלש"יך למספר מאה התחיל מלאכו של לבן לזעוק ואמר שדבר הזה לא עשה ואותו עד שבא מלאכו של יעקב ואמר לו שדבר הזה עשית בחודש פלוני וביום פלוני ובשעה פלונית ושתק מלאכו של לבן וע"ז אני צחקתי.
"ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא"
עי' לאנן עזרא ז"ל שפירש לא גנב יעקב כי אם דעתו כי עיקר הדעת בלב ע"כ ולענ"ד נ"ל לא גנב יעקב כ"א מידת הרמאות של לבן שהיא בלבו ובמדה שאדם מודד מודדין לו ויעקב עשה בחכמה גדולה שאף פעם לא התרעם שהוא יושב עם לבן בצער אלא באיפך הוא מראה על עצמו שוהא שמח שיושב אצל לבן וע"כ לא עלה על דעתו של לבן שיעקב רוצה לברוח וזש"ה יעל בלי להגיד לו כי ברח הוא שלא נרמז לו אפי' ברמז דק שבדעתו לברוח ועי' לה' אור החיים ז"ל ע"ש.
"ויבא אלהים וגו'"
"ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע"
ויל' דהיה לו הכתוב לפתוב מרעעד טוב דאפי' טוב לא תדבר שזה החידוש ועי' במפרשי התורה ע"ש, ולענ"ד נ"ל בהקדם מה שפירשו רזל' בפסוק הציליני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים דידוע דיש ב' מינים אויבים אחד נסתר ואחד גלוי הנסתר הוא המסוכן דאדם לא חושב לאזאר ממנו וזה כמו הטיט כשאדם הולך ורואה אדמה לפניו וכשודרך עליו הוא נטבע והאויב הגלוי הדומה לים שאדם רואה את המים לפניו ונזהר ממנו וזש"ה הצליני מטיט ואל אטבעה דוד המלך מתפלל אל ה' הצליני מטיט שאני לא מרגיש בו וזה האויב הנסתר אבל האויב הגלוי אני בעצמי יכול להינצל ממנו וז"ש הנצלה נשונאי וממעמקי מים וזה כוה"כ השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב אל תדבר איתו טוב ויחשוב יעקב שאתה ידידו וזה מסוכן אלא אפי' עד רע וזה בגלוי ויכול יעקב לאזאר אפי"ה אל תעשה את זה ועי' בכלי יקרשפי' כעין זה ושמחתי.
"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי"
כתוב לוא מלא ועי' כבעל הטורים ז"ל מש'ולענ"ד נ"ל בא הכתוב ללמדנו ב' דברים חשובים א' מצוות כבוד או"א איך היו מקיימין מצות כבוד או"ו בקימה וזה רמוז במילת לו עם זו ופירושו שהלואי אוכל לקום מפניך לעשות לך כבוד של אבי ב' איך היו נזהרים מן הנידה שלא היו דורכין אפי' העפר שהלכה עליו ולא היו מדברין איתה וזה רמוז בלא עם אלף ועי' ברמב"ן ז"ל מ"ש בזה ע"ש.
"ויען לבן ויאמר אל יעקב וגו' ולבנותי מה אעשה לאלה היום או לבניהם אשר ילדו"
עי' באור החיים הקדוש שכ' תיבת לאלה אין לה משמעות ועוד דקדק בתיבות אשר ילדו עע' ולענ"ד נ"ל ולדקדק עוד שתיבת היום מיותרת לכן נ"ל בקדהם שכתבו חז"ל שבלעם הוא לבן ע"כ אמר לאלה היום ואשר ילדו דוקה אלה ורק היום ורק אשר ילדו כבר לא אעשה להם רעה שאני מרחם עליהם אבל עתיד אני להנקם מהם בזמן אחר מבניהם אשר יבואו אחריהן בזמנו של פרעה שהוא היה אחד מיועציו ובזמן בלק שהוא נתן להם העיצה שהפילה ארבע ועשרים אלף מישראל ולדעתי זה פירוש נכון ומדויק.
"וישבע יעקב בפחד אביו יצחק"
מילת בפחד אנינה מובנת ועי' כתרגום אונקלוס שתרגם וקיים יעקב בדחיל ליה אבוהי יצחק וכן תרגם יונתן בן עוזיאל וקיים יעקב באלהא דדחיל ליה וגו' וכן פירש האבן עזרא במישהיה אביו מפחד ממנו ועי' ברמב"ן מ"ש ע"ז ואני שמעתי פירוש נכון שיעקב לא היה רגיל להישבע מפני שכן למד מאביו יצחק שלא להישבע אפי' על האמת ע"כ כשאוכרח להישבע נשבע בפחד שהיה מפחד מאביו יצחק.
הוסף תגובה
עוד מהרב רחמים דעי
עוד בנושא ספרי חידושים-תנך